JAKOB SHIJU ואח' נ' טאואר וויזין בע"מ ואח'

החלטה

בקשה להחזרת יתרת ערבון שהופקד בבית המשפט במסגרת בקשת המבקשים לצו מניעה זמני.

המבקשים טוענים כי הצו הזמני שניתן על ידי בית המשפט בוטל על ידי בית המשפט העליון, וכי יש מקום להשיב להם את יתרת הערבון למעט ההוצאות שנפסקו לחובתם במסגרת החלטתו של בית המשפט העליון. המבקשים התייחסו להחלטת בית משפט השלום בת.א. 42744-01-12 מיום 6.2.12, בה נקבע כי על גזברות בית המשפט להימנע מהלעביר את כספי הערבון עד להחלטה אחרת. לטענתם, החלטה אחרת אכן ניתנה על ידי כב' השופט סובל, שדחה ביום 13.3.12 בקשה לתת צו ארעי לעיקול כספי הערבון לטובת התובעים באותה תביעה (הם המשיבים 1-2 בתביעה דנן).

לטענת המבקשים, לא התקיימו התנאים בתקנה 371(א) לחילוט יתרת הכספים, בהעדר ראיות על נזקים, ומשהגשת הבקשה לסעד זמני על ידיהם היתה סבירה בנסיבות הענין. הערבות שהופקדה חרגה לטענתם מלכתחילה מהוראות התקנה, והתביעה שהוגשה לבית משפט השלום איננה "עקב הסעד זמני".

המשיבים התנגדו לבקשה. הם טענו כי החלטת בית משפט השלום מיום 13.3.12 איננה "החלטה אחרת" שדי בה כדי להצדיק את השבת כספי העירבון לידי המבקשים. זאת, משום שהחלטה זו אינה מורה – ישירות או בעקיפין – כי על הפיקדון להשתחרר לידי המבקשים. החלטת בית המשפט השלום ניתנה במסגרת בקשה לעיקול הפיקדון, ואילו המשיבים עותרים כי הפיקדון יוחזק על יד בית המשפט מכוח תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, בשל היותו "ערבות" הופקדה במסגרת בקשה לצו זמני, שנועדה לפצות על כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני.

המשיבים טוענים כי הם אכן הגישו – בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21.12.11 – תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהסעד הזמני, היא התביעה שהוגשה במסגרת ת.א. 42744-01-12 הנ"ל, ולכן אין מקום לשחרר את כספי הפיקדון.

במסגרת תשובתם, טענו המבקשים כי לא קיימת כל תביעה לנזקים שנטען שנגרמו עקב צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט, אלא מדובר בתביעה שעניינה נזקים עצמאיים שנובעים מעשים אחרים, בלתי קשורים, מוקדמים יותר מהצו הזמני, המיוחסים לצד שכנגד.

דיון

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המשיבים. תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי אם "לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, תוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני – יוחזר למבקש כתב הערבות". ואולם, בעניינו, הוגשה לבית המשפט תביעה כזו – היא התביעה שהוגשה על ידי המשיבים 1-2 לבית משפט השלום. עניינה של התביעה – כעולה ממנה ומהודעת המשיבים על הגשתה, מיום 22.1.12, הוא בנזקים שנגרמו למשיבים לטענתם כתוצאה מצו המניעה הזמני. כעולה מתקנה 371(ג) הנ"ל – הרי משהוגשה התביעה, בית המשפט לא יורה על החזרת הערבות.

חובתו של בית המשפט להחזיק בפיקדון על להכרעה בתביעה שהגישו המשיבים, עולה גם מפסק דינו של בית המשפט העליון בענין ארנס נ. בית אל – זכרון יעקב (ע"א 732/80, פ"ד לח(2) 663) שם נקבע:

"לחלופי חלופין, למסור את הענין להכרעה בהתדיינות נוספת ונפרדת על יסוד ההתחייבות שניתנה בבית המשפט, אשר היא שתהווה את עילת התביעה, ואשר במסגרתה יוכח הנזק. בעקבות בחירה בחלופה זו, בית המשפט שנתן את הצו אינו צריך לבטל את ההתחייבות או את הערובה, אלא יש לראותן כתקפות עד להכרעה בהתדיינות האמורה".

עמדת המבקשים לפיה התביעה שהוגשה בבית משפט השלום על ידי המשיבים איננה תביעה עקב נזקי הצו הזמני – איננה עולה בקנה אחד עם גישת המשיבים בתשובתם, ואף לא עם כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום.

לכן, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: